פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהבניין מרושת מצלמות. למה לא בעצם? וכי מה יש לך להסתיר?

בעידן של קידמה טכנולוגית הנותנת אותותיה בכל תחומי החיים, במרחב ציבורי ובמרחב פרטי, עולה השאלה: “מה דין התקנת מצלמות אבטחה בבית המשותף?”

בבואנו לבחון את הסוגיה, יש לתת את הדעת לא רק לנושא מתן זכות שימוש קבוע ברכוש משותף (לצורך התקנת המצלמות, מתיחת הכבלים על הקירות החיצוניים של הבניין  וכיו”ב), כבשאר החלטות הדיירים בעניין ניהול הרכוש המשותף, אלא יש ללמוד לעומק ולנקוט משנה זהירות לגבי מתן האישור ואופן התקנת המצלמות, וזאת בשל החשש לפגיעה בפרטיות ועבירה על החוק.

הזכות לפרטיות וחוק כבוד האדם וחירותו

לזכות לפרטיות צדדים רבים, אשר הפגיעה בהם הינה פגיעה בזכויות חוקתיות מהמעלה הראשונה, כגון הזכות לשמירה על צנעת הפרט, הזכות לשם טוב והזכות לאנונימיות.

הזכות לפרטיות היא זכות יסוד חוקתית אשר נקבעה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ”ב- 1992. סעיף 7 לחוק היסוד קובע, בין השאר, כי “כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו”. בהמשך, מדגים הסעיף מהי פרטיות על ידי ציון מספר מצבים של פגיעה בפרטיות, כמו כניסה לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו ועוד. עוד לפני חקיקת חוק היסוד, זכתה הזכות לפרטיות, להגנה מפורשת ונרחבת בחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א- 1981  והוא קובע כי פגיעה בפרטיות תהווה עוולה אזרחית ובתנאים מסוימים אף עבירה פלילית שעונשה חמש שנות מאסר. החוק מדגים מצבים שונים של פגיעה בפרטיות כגון: בילוש והתחקות, צילום ברשות יחיד, פרסום ועוד. אחד מעקרונות החוק הוא דרישת ההסכמה. החוק קובע כי “לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו”.

דווקא בעידן האינטרנט והחשיפה התקשורתית, יש חשיבות לתת לזכות לפרטיות הגנה ראויה.

תחילה יש לוודא כי קיימת תכלית להצבת המצלמות – מטרת הצבת המצלמות חייבת להיות מוגדרת באופן חד, ספציפי ומפורש. המטרה אינה לצורך בילוש ומעקב (למי טפטפה שקית הזבל ומי לא ניקה אחר כלבו), אלא מיועדת לביטחון ומניעת נזקים משמעותיים (כגון פריצות וגניבות, השחתת רכוש וכד’) . על תכלית הפגיעה בזכות לפרטיות להיות “ראויה“. כל זאת תוך מזעור הפגיעה בפרטיות.

מבחן המידתיות

מבחן המידתיות: השימוש במצלמות לשם השגת המטרה הרצויה (3 מבחני משנה: אמצעי מתאים, האמצעי שהוא פחות פוגעני, התועלת שתצמח גוברת על הפגיעה בפרטיות).

במונחי פרטיות – האם ניתן להשיג את המטרה באמצעים פחות פוגעניים?

כבר במהלך תכנון התקנת המצלמות, יש לתת את הדעת לעקרון “תכנון הפרטיות”- מיקום, כיסוי ופונקציונליות.

מיקום התקנת המצלמות וזווית הצילום: כיסוי שטח רלוונטי בלבד, צמצום לשטח מזערי את השטח שאינו רלוונטי, הגבלת יכולת ההתמקדות של המצלמה וכיו”ב.

מספר המצלמות: יש להתקין את מס’ המצלמות המינימאלי החיוני להשגת המטרה המבוקשת.

זמני הצילום: – כדי שפגיעת המערכת בפרטיות תהיה מידתית, יש לצמצם את פעילות המצלמות רק לזמנים בהם הצילום הוא רלוונטי למטרה המבוקשת. קיימים מנגנונים המאפשרים את הפעלת המצלמה רק כאשר יש תנועה במתחם המצולם.

רזולוציית התמונה ואיכותה: על איכות הצילום להתאים למטרה המבוקשת וזאת על מנת שלא תאסוף פרטי מידע עודפים שאינם חיוניים.

שימוש בפונקציות מיוחדות של מצלמת מעקב – מחייב תשומת לב מיוחדת ויישום קפדני של מדתיות הפגיעה הנובעת מהשימוש בה.

אין להשתמש במצלמות לצורך הקלטת קול, לפי חוק האזנת סתר התשל”ט-1979.

חובה ליידע את הצבור בשילוט ברור סמוך למקום הצבת המצלמות, ולפעול בעניין זה לפי ההוראות המפורטות.

מידע נוסף בנושא ניתן למצוא בהנחיית רשם מאגרי מידע מס’ 4/2012 שימוש במצלמות אבטחה ומעקב ובמאגרי התמונות הנקלטות בהן.(פורסם ע”י הרשות להגנת הפרטיות).

רשות הרבים – רשות היחיד

דייר התקין מצלמה בפתח דלתו המצלמת גם חלק מהמסדרון, מצלמה הותקנה בחניית הבניין ומצלמת גם את החנייה הפרטית הרשומה בטאבו, מצלמה הותקנה במעלית – האם אפשרי?

בפסיקה אין הבחנה חד משמעית ברורה ללא עוררין, למושגים “רשות יחיד” ו”רשות רבים”, ועל כן מלאכת השיפוט בנושא זה מורכבת וכל מקרה נדון לגופו.

בתיק חונה ואח’ נ’ אקריאף ואחרים, מס’ תיק 4025-01-12

במקרה זה רשות רבים קלאסית (רחוב) הוכרה כרשות יחיד ופגיעה בפרטיות.

הפרשנות ל”רשות היחיד” כוללת גם מקומות שהפרט מרגיש בהם ביחידות, חש בנח בהם וברשות עצמו (כגון חדר מדרגות, מעלית הבניין כשהיא ריקה מאנשים אחרים ועוד).

בהתייחסו למושג “רשות היחיד” קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ- בג”ץ  6650/04 פלונית נגד בית הדין הרבני האזורי בנתניה, כי הזכות לפרטיות היא זכותו של אדם ולא של המקום, האדם הינו יחידה אוטונומית יהא באשר יהא.

סביב כל אדם  יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו, מרחב זה נע עם האדם עצמו.

גם בתיק ת”א (ת”א) 3338/9 פרקליטות מחוז – מרכז נ’ ויזל שוקי:

“אין להעלות על הדעת כי אדם יישאר בלתי מוגן לחלוטין בפרטיותו רק משום שהמקום בו הוא נמצא מצוי גם בבעלותו או בחזקתו של אחר, או שגם לאחר יש כניסה אליו. כך לדוגמה, תא שירותים במקום ציבורי, ואפילו בדירה פרטית של אחר, יכול להיחשב לפרק זמן מסוים, כ”רשות היחיד” של המשתמש בו, לאותו פרק זמן מסוים שבו היחיד/האדם עושה בו שימוש ייחודי.”

לכן על דיירי הבניין המעוניינים להתקין מצלמות ברכוש המשותף,  להכיר את הנושא, ולפעול מלכתחילה למזער ככל הניתן את החדירה לרשות היחיד והפגיעה בפרטיות , תוך שימת לב בין השאר למיקום המצלמות וטווח העדשה.

ניהול מאגר מידע, שמירת הצילומים ומחיקתם

הצבת מצלמות אבטחה בבניין המשותף גורמת לכל מי שנקלע לעדשת המצלמה, בין אם זה דייר או סתם עובר אורח, בין אם לרצונו או בנגוד לרצונו, להיכנס למאגר המידע המצולם. אחד מעקרונות החוק להגנת הפרטיות הינה דרישת ההסכמה, הכוונה היא שאין לאסוף מידע על אדם אלא אם כן הוא מבין שהמידע נאסף אודותיו, הוא מסכים לאיסוף המידע וכן מסכים לשימושים השונים שאוסף המידע מבקש לעשות בו.

מתעוררת השאלה, מי מנהל את מאגר המידע? מי יכול לצפות בצילומים? להעתיק חומר מהמאגר? באילו נסיבות? מה הנוהל לגבי שיתוף צד ג’ בחומר המצולם?  מה דין שימוש באפליקציית צפייה און- ליין? בה יש חשש לעבירה על החוק גם בעניין פרסום.

ככלל, כיצד ניתן למנוע מצב בו הפרט יגלה עצמו מככב ברשתות החברתיות שלא בהסכמתו, או ימצא עצמו חשוף לעיני כל בנושאים שהצנעה יפה להם? על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטינים.

במסגרת פרק ב’ לחוק, נקבעו הוראות לעניין הגנה על הפרטיות במאגרי מידע, בין היתר בהיבטי חובת הרישום של המאגרים אצל רשם מאגרי המידע (הרשות להגנת הפרטיות, אופן החזקת המאגרים, זכויות האנשים שעליהם נאסף ונשמר המידע המכונים “נושאי המידע”) וכן השימושים המותרים במידע השמור במאגרים השונים.

חובה נוספת של בעל מאגר המידע והמחזיק בו, היא חובת אבטחת המידע המפורטת בסעיף 17 לחוק וכן עמידה בתקנות אבטחת המידע, אשר נכנסו לתוקף בחודש מאי 2018, העוסקות בין השאר במאגר מידע המנוהל על ידי יחיד, הרלוונטי לבתים משותפים.

כאשר מאגר המידע מנוהל על ידי חברה ייעודית חיצונית, סביר ויש לוודא, כי היא פועלת לפי הוראות החוק, אולם במקרים בהם  ועד הבית/נציגות הדיירים מנהלת את הרכוש המשותף, הרי האחריות לניהול מאגר המידע על כל המשתמע מכך, מוטלת לפתחם.

את פירוט התקנות המלא ניתן למצוא  בתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע),  תשע”ז-2017.

לסיכום

לא מקובל ולא מובן מאליו שאדם יקום בוקר אחד וימצא כי הבניין מרושת במצלמות.

נושא התקנת מצלמות בבניינים משותפים, אינו עניין טכני גרידא, ואינו פשוט כלל. זהו נושא  מורכב.

ההחלטה על התקנת מצלמות צריכה להיעשות באסיפת דיירים תקנית, לאחר ירידה לעומקם של דברים, תוך הכרות עם דרישות החוק והתקנות בנדון, ותוך פעולה ממשית למזעור הפגיעה בפרטיות ושמירה על כבוד האדם וחירותו,  גם אם מדובר על מיעוט שנפגע מכך.

חוות דעת – מצלמות אבטחה בבית מגורים משותף

לפנינו מקרה בו עו”ד עוז כהן התבקש לחוות דעה בנוגע לנושא התקנת מצלמות אבטחה.

בסיס הנתונים לחוות הדעת:

1. עסקינן בבית משותף ברח’ …  בן 9 קומות ו- 18 דירות .
2. נמסר לי כי מזה כשלוש שנים יש בבניין מצלמות אבטחה שהותקנו על ידי נציגות הבית המשותף בלובי, בחניה ובמעברים וכי ניתן לצפות באמצעותן מי נכנס ויוצא ולאיזה קומה עולה.
3. המצלמות הותקנו מבלי שניתנה החלטה של האסיפה הכללית. עד לפני מס’ שבועות, כל מי שהיה מעוניין בכך היתה אפשרות לצפייה און ליין וכן בהקלטות דרך אפליקציה בנייד.
4. נציגות הבית המשותף טענה שפנו אליה דיירים שהביעו התנגדות לכך שלדיירים אחרים תהיה אפשרות צפייה, לכן, לאחרונה, הוחלפה המערכת על ידי נציגות הבית המשותף ללא אישור של הדיירים והותקנו מכשיר הקלטה ומצלמות חדשות בעלות משוערת של כמה אלפי ש”ח .
5. במערכת החדשה נשללה גישה שלכם לצפייה והותרה רק לנציגות הבית המשותף ולעוד שני דיירים.
6. ביום 20/10/2021 התקיימה אסיפת דיירים שבה השתתפו רק 8 בעלי דירות (מתוך 18). שני בעלי דירה התנגדו להמשך הפעלת המצלמות ושישה הסכימו.

על יסוד נתונים אלו, להלן חוות דעתי המשפטית:

המסגרת המשפטית – מצלמות בבית המשותף:

התקנת מצלמות מהפן הקנייני:

7. בתי המשפט על ערכותיהם השונות, דנו בתיקים בהם נדונה הסוגייה של התקנת מצלמות ברכוש המשותף. נקבע כי התקנת מצלמות ברכוש המשותף אינה פעולה של שימוש סביר ברכוש המשותף:
8. כך למשל ראו תיק מפקחת עידית וינברגר (נצ׳) 53/05 פרידמן נ׳ רם, (פורסם בנבו), שם נקבע כי התקנת מצלמות מעקב ברחבי הרכוש המשותף הצופות על הרכוש המשותף אינה פעולה של שימוש סביר ברכוש המשותף.

סעיף 12 לפסק הדין:

“..אקדים ואומר, כי באתי לכלל מסקנה כי התקנת מצלמות ברחבי הרכוש המשותף, בנסיבות דנן, באופן שהן מתחקות באופן מתמיד אחר תנועותיו של בעל דירה בבית, בדרכו אל דירתו ומחוצה לה, אינה עולה בקנה אחד עם הגדרת השימוש המותר ברכוש המשותף, ללא הסכמת כל בעלי הדירות”

סעיף 17 לפסק הדין:

“ברי כי בעל דירה בבית משותף, זכאי להתהלך בתחומי הרכוש המשותף בבית – שאינו כרשות הרבים, אין צורך לומר – מבלי שתיפגע זכותו לפרטיות, ומבלי שירגיש כי שלוות חייו או חירותו מאוימים על ידי בעל דירה אחר בבית, האורב לו ומתחקה אחר תנועותיו ומעשיו בכל רגע נתון. זכות הקניין כוללת את הזכות הבסיסית להתהלך בתחומי הרכוש המשותף בבית, ללא חשש למעקב, התחקות ופגיעה בפרטיות. משכך, בנסיבות המקרה הנדון, אין תוקף להסכמת רוב בעלי הדירות באגף, ואין בה כדי לחייב את התובעים, שכן מדובר בהחלטה הפוגעת בזכויותיהם, ולפיכך לא יהא לה תוקף אלא אם הסכימו לה, כאמור בתקנה 12 (ב) לתקנון המצוי”.

סעיף 20 לפסק הדין:

“במקרה דנן, הוכיחו התובעים כי הנתבע עושה שימוש בלתי סביר ברכוש המשותף, העולה כדי פגיעה מהותית בזכויותיהם, ולפיכך אין להתיר שימוש זה.
עוד הוכח, כי במקרה דנן, לא הותקנו המצלמות רק על מנת להגן על רכושו של הנתבע. הנתבע עשה במצלמות שימוש לצורך התחקות אחר תנועותיהם של התובעים, באופן שאפשר לו להטרידם, ול”הענישם” על התקיפה שתקפו אותו. תקיפה זו, אם אכן אירעה, אין כמובן להקל בה ראש, אך אין היא מקנה לנתבע זכות להטיל על הנתבעים “עונש מעקב”.

9. בתיק בלולו נ’ אזרזר[1] נדונה בקשה למתן צו לפיו מצלמת אבטחה, שהוצבה בחדר המדרגות על-ידי הנתבעים לשם שמירה על ביטחונם בפני פגיעה על-ידי דיירים אחרים, על-פי טענתם, תוסר ממקומה, מכיוון שמדובר בשימוש שאינו סביר ברכוש המשותף, וכן משום פגיעה בפרטיותם של התובעים, בשל צילום של חלקים מדירתם באמצעותה.

המפקח קיבל את התביעה במגבלות מסויימות, ….. רק לאחר קבלת הסכמת הדיירים באמצעות האסיפה הכללית, ושאין בשימוש המדובר משום שלילת זכויותיהם שלהם.

המפקח ציין כי שאלת השימוש הסביר הינה אינדיבידואלית והתשובה לכך משתנה ממקרה למקרה. במקרה דנן, נדונה שאלת שימוש סביר בהצבת מצלמת אבטחה ברכוש המשותף והמפקח קבע כי נראה שאין המדובר בשימוש רגיל וסביר, בהצבת מצלמה בצורה הנזכרת, ללא אישור שאר הדיירים, ותוך פגיעה בפרטיותם של התובעים.

המשך

10. בתיק זאת ועוד, בפס”ד מפקחת אסתר שחל נתניה 7/151/15 משה נגר נ’ יעקובוב, נקבע כי בעל דירה בבית משותף אינו רשאי להתקין מצלמות ברכוש המשותף, שהרי, הדבר פוגע בזכותם הקניינית של דיירים אחרים וסותר את הוראות חוק הגנת הפרטיות.

התובעים הגישו תביעה למתן צו עשה אשר יורה לנתבעים להסיר את המצלמות שהותקנו על ידם ברכוש המשות. המפקחת על רישום מקרקעין קיבלה את התביעה ופסקה כלהלן:”בנסיבות עולה, כי התקנת המצלמות במיקום ובאופן בו הותקנו מאפשרת לנתבעים להתחקות בכל עת ובזמן אמת אחר תנועותיהם של התובעים, ילדיהם ואורחיהם ברחבת החצר בשימושם הייחודי של התובעים. כמו כן, ובהינתן כי המצלמות מצלמות בזמן אמת את שביל הכניסה לדירתם של התובעים, הרי שיכולים הנתבעים להתחקות בכל רגע גם אחר הבאים לדירתם של התובעים.”

סעיף 21 לפסק הדין:

“ברי כי בעל דירה בבית משותף זכאי להתהלך בתחומי הבית המשותף בין בדירתו ובין ברכוש המשותף מבלי שתיפגע זכותו לפרטיות, ומבלי שירגיש ששלוות חייו או חירותו מאוימים ע”י בעל דירה אחר בבית המתחקה, כפי שמצאתי במקרה דנן , אחר תנועותיו ומעשיו בכל רגע נתון. זכות הקניין כוללת את הזכות הבסיסית להתהלך בתחומי הבית המשותף ללא חשש למעקב ופגיעה בפרטיות, וזאת יש לאפשר לתובעים.”

סעיף 22 לפסק הדין:

“בנסיבות אלה, איני מוצאת כי התקנת המצלמות עולה בקנה אחד עם הגדרת השימוש המותר ברחבי הבית המשותף, כמפורט בפרק “המסגרת הנורמטיבית” לעיל בין אם הותקנו ברכוש המשותף, כטענת התובעים ובין אם הותקנו בשטח  שהוצמד לדירת הנתבעים כטענת הנתבעים. כך או אחרת, אני מוצאת כי יש בהתקנת המצלמות משום פגיעה קשה בפרטיותם של התובעים.”

המשך

סעיף 23 לפסק הדין:

“למסקנה דומה נגיע גם מניתוח הוראות הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981 האוסר על פגיעה בפרטיות. פגיעה בפרטיות על פי חוק זה היא, בין היתר, “צילום אדם כשהוא ברשות היחיד”.

סעיף 27 לפסק הדין:

“…יתירה מכך, במקרה הנדון הפגיעה בהתקנת המצלמות היא בראש וראשונה בתובעים עצמם. לפיכך, בהיעדר הסכמת התובעים לכך, לא ניתן כלל להכשיר את התקנת המצלמות באופן בו הותקנו, וזאת, כאמור, אף אם הייתה קיימת הסכמת כל יתר בעלי הדירות לכך)

ראו והשוו לסעיף 58 לחוק המקרקעין הדורש את הסכמתו הפרטנית של בעל דירה שזכותו עתידה להיפגע עת מבוקש לערוך שינוי בתקנון הבית המשותף (סעיף 30 לפסק הדין:) “אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים,  להסיר בתוך 14 ימים מהיום, את 1 המצלמות שהתקינו בקירות החיצוניים המקיפים את דירתם והמופנים לחצר התובעים, נושא ההליך.”

המשך

11. כמו גם, בה”ט (שלום בית שמש) 13303-06 קלמנוביץ נגד סימון ואחרים כב’ השופטת חגית מאק  קלמנוביץ:

“מאידך גיסא, הצבת מצלמות בחדר המדרגות גורמת לפגיעה קשה ומשמעותית בדיירי הבניין. רכוש משותף אינו שטח ציבורי, ואדם עשוי לנהוג בו בחופשיות יתרה מזו שהוא נוהג ברשות הרבים, במיוחד כאשר אינו מבחין באנשים נוספים. אין הכוונה להתנהגות שיש עמה פגיעה באחר, אלא לעניינים אישיים, כגון סידור הבגדים והטבת המראה, וכיוצ”ב. צילום ומעקב אחר אותו אדם מהווה פגיעה בפרטיותו. הדברים תקפים שבעתיים כאשר המצלמה מכוונת ישירות לפתח ביתה של המבקשת, כך שבזמן שהדלת נפתחת היא קולטת את רשות היחיד של המבקשת, ולא רק את השטח המשותף. כפי שציינתי לעיל, הצילום אינו מאוחסן לשעת הצורך בלבד, אלא נצפה באופן קבוע על ידי המשיבים ומשפחתם, במטבח ביתם. אני סבורה כי בנסיבות שתוארו התקנת המצלמות והשימוש בהן גורמים להטרדת המבקשת, פוגעים בשלוות חייה ובפרטיותה ויש בהם משום הטרדה מאיימת בלתי מוצדקת”.

12. לעניין זה גם פסיקת כבוד השופט אפרים צ’יזיק, ת”א 41533-05-16 (ש’ חיפה)

התביעה להסרת המצלמות:

כאמור מעלה, התובע עתר הן בכתב התביעה וכן גם בסיכומיו למתן צו עשה המורה לנתבעים להסיר את ארבע מלמות האבטחה אותן התקין הנתבע 1 בשטח הבניין. הנתבעים לא התייחסו כלל לעניין מצלמות האבטחה למעט התייחסות לקונית ביותר בסיכומיהם בהם ציינו כי הם מעולם לא נתבקשו להסיר את המצלמות וכי התקנת המצלמות נועדה למנוע נזקים אפשריים לבניין ולדייריו ובד בבד אך גם לסייע בידם להילחם כנגד בעיית חזירי הבר אשר נוהגים להטריד את דיירי הבניין.

בפסיקת המפקחים על בתים משותפים, אשר הרבתה לעסוק בסוגיית התקנת מצלמות אבטחה בבתים משותפים, נקבע כי התקנת מצלמות מעקב ברחבי הרכוש המשותף הצופות אל עבר הרכוש המשותף אינה מהווה פעולה של שימוש סביר ומותר ברכוש המשותף נוכח הפגיעה בפרטיותם של יתר השכנים ובאי ביתם באופן אשר מאפשר להתחקות ולעקוב אחר תנועותיהם באופן אשר מאפשר פגיעה בפרטיותם בכל רגע נתון.

המשך

משכך, בעל דירה אינו יכול לעשות ברכוש המשותף ככל העולה על רוחו וזאת מבלי לקבל את הסכמת שכניו לבניין במסגרת האסיפה הכללית של דיירי הבניין. עם זאת, נקבע כי ניתן להתיר את התקנת המצלמות ככל שניתן להעתיקן אל עבר מקום הנמצא בתוך שטח הבניין באופן אשר מחד מבטיח את שמירת פרטיותם של הדיירים הנפגעים ( בעלי הדין התובעים) או מאידך באופן אשר מאפשר את הקטנת טווח הצילום מתוך מטרה לשמור על פרטיות יתר הדיירים בלא כל צורך להעתיק מקום המצלמה (כהן, שם, עמ’ 60 – 61). אשר על כן, שוכנעתי מביקורי במקום וכן גם מעיון בטענות התובעים כי הכניסה אל הבניין מתאפשרת באמצעות דלת “אינטרקום” ומשכך לא ברורה הטענה בסיכומי הנתבעים כי המצלמות מסייעות בידי דיירי הבניין “להילחם” בחזירי הבר.

מעבר לכך שהמצלמות הוצבו בשטח הבניין מבלי לקבל את הסכמת התובע לכך ומבלי שהתקיימה אסיפת דיירים שוכנעתי כי יש בהימצאותן בשטח הבניין המשותף כדי לפגוע הן בפרטיותו של התובע וכן גם בפרטיותם של באי ביתו ואורחיו ומשכך הנני מורה לנתבעים להסיר את המצלמות בתוך 15 יום מיום קבלת פסה”ד, ולהתקינן רק לאחר.

סוף דבר: 

התובענה למתן צו עשה להסרת ארבע המצלמות המתוקנות בשטח הבניין מתקבלת. הנתבעים יסירו את מצלמות האבטחה וינתקו את תשתית המצלמות בתוך 15 יום מיום קבלת פסה”ד”.

13. כן ראו ת.א 54576-07-13 אמוראי נגד זגורי: כב’ השופטת דר’ איריס סורוקר:

פסה”ד בסעיף 21 – “במקרה דנא, השאלה הנבחנת היא שאלה של סבירות השימוש ברכוש המשותף ומידתיותו. יש לשאול אם השימוש הוא סביר והוגן, מהי מידת הפגיעה שהוא גורם לתובעים, ואם יש לו חלופות. בעניין זה, יש להבחין בין שני סוגים של מצלמות אבטחה שהנתבעים התקינו בקומה 17:

בכל הקשור למצלמה שמיקומה הוא מעל לדלת דירת הנתבעים – הנתבעים רשאים לעשות שימוש זה, בהיותו שימוש מקובל וסביר. מדובר בדלת הדירה שלהם. אין מניעה שהנתבעים יתקינו מצלמת אבטחה המופנית לכיוון דלת הדירה, ואשר תצלם את מי שעובר בפתח דירתם. שימוש זה איננו בבחינת חריג, ואין לומר כי הוא שימוש פוגעני יתר על המידה. כאמור, הנתבע העיד כי עם כניסתם לבניין, הנתבעים התייעצו עם שכנים הגרים בבניינים סמוכים בעניין המיגון (פ’ ע’ 24 ש’ 32 עד ע’ 25 ש’ 2). גם מר עזרא תיאר מקרה של גניבה בבית סמוך (ס’ 7 לתצהירו; וכן עדותו בפ’ ע’ 21 ש’ 30-31). מצלמה זו תורמת לביטחון הנתבעים, מבלי שיש בה פגיעה יתרה בתובעים.

המשך

שונה הוא הדין בכל הקשור לשתי המצלמות האחרות הממוקמות בקומה 17 מעל לדלתות האש (לפני גרמי המדרגות המובילים אל הגג). יש לקבל את טענת התובעים בהקשר זה, כי ריבוי המצלמות בקומה, שלוש במספר, יוצר הצלבת צילומים מכיוונים שונים וללא הרף, ויש בכך כדי לפגוע בפרטיותם. אמנם, אין מדובר ב”רשות היחיד”, במובן זה שאין מדובר בצילום פנימי של דירת התובעים. עם זאת, מדובר בקומה של בית המגורים, והתובעים משתמשים בה כל העת על מנת להיכנס ולצאת מביתם, הם ואורחיהם. זאת ועוד: הנתבעים לא הציגו טעם טוב להתקנת שלוש מצלמות בקומה 17, שעה שניתן למגן את הפתחים לגג (בקומה 17 וחצי),באמצעות שתי מצלמות; והרי כבר עתה מותקנות שם שתי מצלמות. ככל הנראה, המצלמות משמשת כ”דמי” בלבד, ואולם ניתן להשמישן.

המשך

יש, אם כן, להבחין בין המצלמות השונות. בכל הקשור למצלמה שמעל דלת דירת הנתבעים, מדובר בשימוש מידתי וסביר ברכוש המשותף, אשר אין בו כדי לפגוע בתובעים יתר על המידה.

לעומת זאת, בכל הקשור לשתי מצלמות האבטחה הנוספות – אלה חורגות מהסביר. בלא הסכמה מפורשת של התובעים, אין מקום למהלך חד-צדדי. השימוש ברכוש המשותף בנקודה זו הוא פוגעני, משום שיש בו כדי להרחיב את זירת הצילום של התובעים, בה בעת שניתן להשיג את ההגנה הנדרשת באמצעות שתי מצלמות חלופיות בקומה שמעל“.

14. בתיק מפקח ירושלים אורן סילברמן 483/2017 נקבע לגבי מצלמות המצלמות את המעבר
15. בתיק 416/2017 טל ליפר ניתן פסק דין על ידי כב’ המפקח הנכבד ובו ניתן צו האוסר על צילום שביל המבואה לבית לאחר המלצת המפקח:

מצלמות ברכוש המשותף וחוק הגנת הפרטיות

16. הזכות לפרטיות היא אחת מזכויות היסוד החשובות של הפרט בחברה דמוקרטית, המגנה על האינדיבידואל ועל האוטונומיה של הפרט, שאף זכתה למעמד חוקתי בסעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו.
17. עפ”י החוק להגנת הפרטיות התשמ”א סעיף 18 (2) ג 1981,תכלית התקנת המצלמות הינה הגנה על אינטרס אישי כשר של המתקין.
18. שימוש במצלמות לצורכי מעקב, בילוש ושימוש שאינו לצורך אבטחת הבניין הוא שימוש פסול, פלילי ובלתי חוקי בעליל ובניגוד לחוק הגנת הפרטיות תשמ”א 1981 : סעיפים:

“1.  לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.”

“2.פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה : (1  (בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת ;

19. חוק כבוד האדם וחירותו התשנ”ב 1992, סעיף 7(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. (ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם ללא הסכמתו.
20. על פי סעיפים 1 ו 2(1) לחוק הגנת הפרטיות: “בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו או הטרדה אחרת” – מהווה פגיעה בפרטיות.
21. על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס”ב-2001 סעיף 2.

• הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.
• בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה:
• בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת;

22. בפיסקא 15 לפסק הדין ת”פ (ת”א) 6180/03, מדינת ישראל נגד ניל, נקבע כי ההגדרה למונח “הטרדה” היא כללית ורחבה, שנועדה למנוע רשימה סגורה ומוגבלת.

תכלית התקנת המצלמות לצורך בילוש ומעקב פוגעת בפרטיות:

23. על פי הנחיות הרשם מאגר מידע 4/2012, שימוש במצלמות אבטחה ומעקב ובמאגרי תמונות הנקלטות בהן, שפורסם ע”י משרד המשפטים רמו”ט, סעיף 3.1.1.2.1. בנושא התכלית אותה מבקשים להשיג באמצעות מצלמות המעקב: “… על תכלית הפגיעה בזכות לפרטיות להיות “ראויה”.

24. כמו גם מפורטים 3 מבחני משנה למידתיות המקובלת בדין:

3.1.1.2.2  .מידתיות השימוש במצלמות מעקב לשם השגת המטרה הרצויה, בשים לב לשלושת מבחני המשנה שהוכרו בפסיקה כקונקרטיזציה של עקרון המידתיות:

3.1.1.2.2.1 האם מצלמות המעקב הן בכלל האמצעי המתאים והיעיל להשגת המטרה הרצויה;

3.1.1.2.2 האם ניתן להשיג את המטרה הרצויה באמצעי שהוא פחות פוגעני בפרטיות (ראו פירוט להלן לגבי “תכנון לפרטיות“);

3.1.1.2.3 .התקנת מצלמות מעקב תהיה מידתית רק אם התועלת שתצמח ממנה גוברת על פגיעה בפרטיות שתיגרם בעטיה.

לעניין יישום מבחן משנה זה, יצוין כי בשל טיבן והיקף השפעתן על הציבור, מצלמות המעקב יגרמו בדרך כלל לפגיעה משמעותית בפרטיות, ועל כן מה שנותר לבדוק הוא בעיקר את התועלת שתופק מהתקנתן. ככל שהתועלת תהיה פחותה יותר כך יימצא שהתקנת מצלמות המעקב אינה מידתית”.

אחסון המידע

25. אחסון המידע – החומר המצולם 24/7, נאגר בהתקן אחסון הנמצא בביתם של 2 נציגים ונתון באופן בלעדי לפיקוחם ושליטתם, תוך התעלמות והפרת תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) תשע”ז 2017, כפי שיפורט להלן:
26. הוראות ניהול מאגר מידע על ידי יחיד, מפורטות בסעיפים: 1 ו 21 (4) לחוק: “מאגר המנוהל בידי יחיד”- מאגר מידע שמנהל יחיד או תאגיד בבעלות יחיד, ואשר רק היחיד ולכל היותר שני בעלי הרשאה נוספים רשאים לעשות בו שימוש ובאפשרותם לעשות בו שימוש…” 21(4) “על מאגר המנוהל בידי יחיד- יחולו תקנות 2,1, 6(א),9(א),11(א), 12 עד 14 ו 20.”

במקרה דנן, אין כל מידע ו/או הסכמה/נוהל/תקנון, לגבי ניהול מאגר המידע הממוקם בביתם של אותם 2 נציגים.

צפייה בחומר המצולם

34. הצבת מצלמות אבטחה בבניין המשותף גורמת לכל מי שנקלע לעדשת המצלמה, בין אם זה דייר או סתם עובר אורח, בין אם לרצונו או בנגוד לרצונו, להיכנס למאגר המידע המצולם. אחד מעקרונות החוק להגנת הפרטיות הינה דרישת ההסכמה, הכוונה היא שאין לאסוף מידע על אדם אלא אם כן הוא מבין שהמידע נאסף אודותיו, הוא מסכים לאיסוף המידע וכן מסכים לשימושים השונים שאוסף המידע מבקש לעשות בו.
35. מתעוררת השאלה, מי מנהל את מאגר המידע? מי יכול לצפות בצילומים? להעתיק חומר מהמאגר? באילו נסיבות? מה הנוהל לגבי שיתוף צד ג’ בחומר המצולם? מה דין שימוש באפליקציית צפייה און- ליין? בה יש חשש לעבירה על החוק גם בעניין פרסום.
36. ככלל, כיצד ניתן למנוע מצב בו הפרט יגלה עצמו מככב ברשתות החברתיות שלא בהסכמתו, או ימצא עצמו חשוף לעיני כל בנושאים שהצנעה יפה להם? על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטינים.
37. במסגרת פרק ב’ לחוק, נקבעו הוראות לעניין הגנה על הפרטיות במאגרי מידע, בין היתר בהיבטי חובת הרישום של המאגרים אצל רשם מאגרי המידע )הרשות להגנת הפרטיות, אופן החזקת המאגרים, זכויות האנשים שעליהם נאסף ונשמר המידע )המכונים “נושאי המידע” ) וכן השימושים המותרים במידע השמור במאגרים השונים.
38. חובה נוספת של בעל מאגר המידע והמחזיק בו, היא חובת אבטחת המידע המפורטת בסעיף 17 לחוק וכן עמידה בתקנות אבטחת המידע, אשר נכנסו לתוקף בחודש מאי 2018, העוסקות בין השאר במאגר מידע המנוהל על ידי יחיד, הרלוונטי לבתים משותפים.
39. לפי הגדרות סעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, מאגר מידע הוא “אוסף נתוני מידע…”. הגדרת “מידע” לפי סעיף זה הוא “נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועי, דעותיו אמונתו”.
40. אוסף תצלומי תמונות הוא “מידע” לעניין זה. התמונות נוגעות ל”צנעת אישותו של אדם” או ל”נתונים על אישיותו של אדם”.
41. בהיעדר נוהל ומנגנון פיקוח לניהול המאגר, כל אחד למעשה חשוף הן להפצה והן לתפוצה.
42. כל אלה מביאים להחמרת הפגיעה בפרטיות ואף להחמרת הפגיעה באנונימיות.
43. הגישה לחומר המצולם תהייה רק למורשה מוסכם, אשר יידרש לעיין בחומרים תוך הקפדה על רישום מסודר של כל פעולה ופעולה, כנדרש בחוק אבטחת המידע סעיף 21 (4) 11(א).
44. בנוסף, יש לרשום נוהל ברור לצפייה בתמונות, כך שהמצלמות לא ישמשו למעקב אחר דיירים, והשימוש בתמונות ייעשה רק במקרים מוצדקים של גרימת נזק לרכוש.
45. כל האמור לעיל, מעולם לא התקיים בבניין, בעוד המצלמות מצלמות ללא הרף.
46. החוק נותן דעתו, ומתווה דרכים מוקפדות ומושכלות בעניין ניהול מאגר המידע. החוק אף מטיל אחריות על מנהל המידע.
47. כב’ השופטת דר’ איריס סורוקר בתיק חונה ואח’ נ’ אקריאף ואחרים, מס’ תיק 4025-01-12 בית משפט השלום ראשל”צ מתוך פסק הדין: “במישור המשפטי- חוק הגנת הפרטיות, התשמ”א-1981 מגדיר “פגיעה בפרטיות”, באופן הכולל: “בילוש או התחקות אחרי אדם העלולים להטרידו או הטרדה אחרת” … יחד עם זאת, הנתבע צילם את חצר ביתם הפרטית של התובעים וכן את כלבם, ואף צילם את נבון חונה ובתו יחד עם הכלב ברחוב. יש לראות במעשי הצילום הנ”ל משום “בילוש או התחקות” ולמצער “הטרדה אחרת”, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות.” (ההדגשות הוספו).
48. לסיכום: התקנת המצלמות ברכוש המשותף כפופה להוראות חוק הגנת הפרטיות, מחייבת רישום של מאגר על פי התנאים והסייגים שנקבעו בחוק. התקנת מצלמות ברכוש המשותף כפופה לכללים קנייניים ועולה כדי פגיעה בדיירים ואינה עולה כדי שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף.

שאלות הלקוח

שאלות הלקוח עליהן קיבל מענה במסגרת חוות הדעת שהוגשה:

• האם אנו יכולים להתנגד להמשך הצבת המצלמות?
• כמה מצלמות מותר להתקין ומי מחליט על מיקומן? 
• האם אני מחויב לשלם על התקנה ותחזוקה של מצלמות שאני לא מעוניין בהן?  
• האם ניתן לקבל מצב בו רק לנציגות הבית המשותף ולעוד שני דיירים בלבד יש אפשרות צפייה וליתר הדיירים אין?  
• כיצד בכלל ניתן לוודא למי מעניק נציגות הבית המשותף את קוד הכניסה למערכת, מי צופה ומתי וכן איזה שימוש נעשה בהקלטות?
• האם נדרש אישור להפעלת מערך הקלטה מבחינת חוק רישום מאגרי מידע? 
• האם נדרש שילוט שיעדכן את הנכנסים לבנין אודות המצלמות?
• אנו מעוניינים בהסרה מוחלטת של המערכת עקב פגיעה בפרטיותנו. לחילופין, וכל עוד המערכת מותקנת, לאפשר צפייה לכל דייר שחפץ בכך.

^[1]     תיק מפקח (ב”ש) 55/10 מנשה וישראלה בלולו נ’ אברהם וקלודין אזרזר, פורסם בנבו.