מצלמות אבטחה בבית משותף – חוות דעת בנושא מצלמות בבית משותף

מצלמות אבטחה בבית משותף

הנדון: חוות דעת בנושא מצלמות בבית משותף

 

בסיס הנתונים לחוות הדעת:

 

  1. עסקינן בבית משותף רב קומות (מגדל) בן 23 קומות 113 דירות שאוכלס בשנת 2020. בבניין קיימת מערכת של מצלמות שהותקנה על ידי הקבלן.

 

  1. המערכת הורחבה והותקנו מצלמות נוספות על פי החלטה של אסיפת דיירים לאחר האכלוס. המערכת מקליטה באופן רציף את המתרחש.

 

  1. משך שמירת ההיסטוריה תלוי נפח הדיסק במערכת ואירועי תזוזה שהמצלמה מחליטה להקליט – בדר"כ חודשיים עד ארבעה חודשים אחרונים. צילומים ישנים יותר נמחקים אוטומטית ומוחלפים בחדשים. המערכת לא מקליטה קול.

 

  1. נכון להיום, רק לשלושה חברי הועד גישה למערכת המצלמות לצפייה בזמן אמת ולהקלטות.

 

  1. באסיפת דיירים שהתקיימה לאחרונה עלו ההצעות הבאות מצד דיירים (טרם יושמו- נקבע כי תתקיים אסיפת המשך קרובה לדון בסוגייה זו)-

 

  1. הוספת מצלמות בשלושת מעליות הבניין ובחדר אשפה מתקציב ועד הבית (ההחלטה אושרה ברוב משתתפי אסיפת הדיירים).

 

  1. עקב חוסר שביעות רצון מאופן ניהול המצלמות ע"י חברי הועד (עקב בעיית אקוטית של דיירים המלכלכים באופן תדיר את מתקני הרכוש המשותף- לובי, מעליות, כניסה לבניין וחדר האשפה) התבקש להוציא את נושא הטיפול במעליות מאחריות הועד (הפקעת הסמכות והאחריות) ולהעביר את האחריות לצוות חיצוני שיוקם לצורך כך בהתנדבות מדיירי הבניין. במקרה כזה הגישה למצלמות תהיה רק בידי הצוות המיוחד ולוועד לא תהיה כל גישה למצלמות ולניהולם (טרם התקיימה הצבעה בבקשה זו).

 

  1. לאחרונה קיימים גם תלונות רבות של דיירים על חשש לניסיונות פריצה לדירותיהם בשעות הלילה המאוחרות (ניסיונות ממאן דהו לבדוק שדלתות הדירות בבניין סגורות / פתוחות) וכן כי במהלך שנה שעברה צולם המצלמות בחניון התת קרקעי עבריין שהסתובב בין רכבים בחניון התת קרקעי בשכונה ואף שבר שמשות של רכבים (הצילומים אז נאספו ע"י המשטרה).

 

נתבקשתי למסור חוות דעתי המקצועית בנושאים הבאים:

 

  1. מהו השימוש המותר במערכת המצלמות המותקנות ברכוש המשותף?

 

  1. באילו תנאים ונסיבות ניתן להעביר צילומים/ סרטונים מתוך המערכת? ולמי?

 

  1. מהן התנאים וההגבלות הקבועות בדין בנושא תפעול ושימוש במצלמות ברכוש המשותף?

 

  1. האם ניתן להוסיף מצלמות במעליות? מהן המגבלות והכללים להתנהלות בנושא? מה נדרש כדי לאשר זאת? נבקש פירוט של ההליך הפורמלי שיש לבצע.

 

  1. לגבי דיירים שמלכלכים את הבניין, זורקים זבל מחוץ לפחים וכיו"ב. רוב משתתפי אסיפת הדיירים מעוניינים כאמור שיעשה שימוש במצלמות על מנת לאתר את הדיירים המלכלכים האם וכיצד ניתן לאשר שימוש שכזה במצלמות (לרבות במצלמות המעלית)?

מה המגבלות לשימוש זה? האם ניתן להעיר להם

האם קיימת מניעה לפנות לדיירים המלכלכים באופן פרטי?

האם ניתן לפרסם / להפיץ צילומים של הדיירים המלכלכים כמנגנון הרתעה?

במידה ואחד מחברי הועד מפרסם צילום של דייר מלכלך כאמור- האם קיימת חשיפה בתביעה אזרחית? האם האחריות היא אישית או קולקטיבית לכל חברי הועד?

 

  1. בהינתן שיוקם צוות מצלמות חיצוני בהתאם להחלטת אסיפת הדיירים (ככל שתתקבל החלטה כזו) ולחברי הועד לא תהיה גישה למצלמות, האם פעולות צוות המצלמות (כדוגמת פרסום תמונות של דיירים משליכי זבל) יטילו אחריות על חברי ועד הבית?

 

  1. מה גבולות האחריות של הועד בנושא בהתחשב בהחלטת אסיפת הדיירים ובהודעת הועד שהוא מתנגד להקמת הצוות ומסיר מעצמו כל אחריות בעניין זה?

 

  1. האם נותרת לועד הנבחר אחריות שיורית בעניין למרות שלא מנהלים את המצלמות ואין להם גישה אליהם?

 

  1. במקרה של פרסום תמונה של דייר מלכלך ע"י אחד מחברי הצוות הנבחר- האם ניתן לתבוע אזרחית את יתר הדיירים ו/או את נציגות הדיירים הנבחרת?

מה ההליך הפורמאלי לביצוע ההצבעה בבקשה זאת (כולל התיעוד הנדרש)?

 

על יסוד נתונים אלו, להלן חוות דעתי המשפטית:

 

המסגרת המשפטית – מצלמות בבית המשותף:

 

התקנת מצלמות מהפן הקנייני:

 

  1. הצורך בהתקנת מצלמות ברכוש המשותף מתעורר לרוב מטעמי ביטחון ובטיחות, ונועד למנוע גנבות, כניסת אנשים לא רצויים, מעשי ונדליזם והשחתת רכוש פרטי או רכוש משותף לרבות כגון לכלוך הבניין, "קפיצה" על ספות (הקיימות בלובי), תליית מודעות וכיו"ב נכללים בהגדרה זו.

 

  1. החוקים הרלוונטיים להתקנת מצלמות הם חוק המקרקעין וחוק הגנת הפרטיות.

 

  1. הזכות לפרטיות היא אחת מזכויות היסוד החשובות של הפרט בחברה דמוקרטית, המגנה על האינדיבידואל ועל האוטונומיה של הפרט, שאף זכתה למעמד חוקתי בסעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו.

 

  1. החוק והפסיקה מבדילים בין התקנת מצלמות פרטיות על ידי בעל דירה פרטני ברכוש המשותף, לבין התקנת מצלמות המפוקחות על ידי נציגות הבית המשותף.

 

  1. ראשית יודגש כי הפסיקה לגבי התקנת מצלמות על ידי בעלי דירה היא מחמירה, ונקבע כי התקנת מצלמה על ידי בעל דירה פרטית אשר צופה אל עבר הרכוש המשותף היא פעולה אסורה.

 

  1. בתי המשפט על ערכותיהם השונות, דנו בתיקים בהם נדונה הסוגייה של התקנת מצלמות ברכוש המשותף. נקבע כי התקנת מצלמות ברכוש המשותף אינה פעולה של שימוש סביר ברכוש המשותף:

 

  1. כך למשל ראו תיק מפקחת עידית וינברגר (נצ׳) 53/05 פרידמן נ׳ רם, (פורסם בנבו), שם נקבע כי התקנת מצלמות מעקב ברחבי הרכוש המשותף הצופות על הרכוש המשותף אינה פעולה של שימוש סביר ברכוש המשותף.

 

סעיף 12 לפסק הדין:

 

"..אקדים ואומר, כי באתי לכלל מסקנה כי התקנת מצלמות ברחבי הרכוש המשותף, בנסיבות דנן, באופן שהן מתחקות באופן מתמיד אחר תנועותיו של בעל דירה בבית, בדרכו אל דירתו ומחוצה לה, אינה עולה בקנה אחד עם הגדרת השימוש המותר ברכוש המשותף, ללא הסכמת כל בעלי הדירות"

 

סעיף 17 לפסק הדין:

 

"ברי כי בעל דירה בבית משותף, זכאי להתהלך בתחומי הרכוש המשותף בבית – שאינו כרשות הרבים, אין צורך לומר – מבלי שתיפגע זכותו לפרטיות, ומבלי שירגיש כי שלוות חייו או חירותו מאוימים על ידי בעל דירה אחר בבית, האורב לו ומתחקה אחר תנועותיו ומעשיו בכל רגע נתון.

זכות הקניין כוללת את הזכות הבסיסית להתהלך בתחומי הרכוש המשותף בבית, ללא חשש למעקב, התחקות ופגיעה בפרטיות.

משכך, בנסיבות המקרה הנדון, אין תוקף להסכמת רוב בעלי הדירות באגף, ואין בה כדי לחייב את התובעים, שכן מדובר בהחלטה הפוגעת בזכויותיהם, ולפיכך לא יהא לה תוקף אלא אם הסכימו לה, כאמור בתקנה 12 (ב) לתקנון המצוי".

 

  1. בתיק בלולו נ' אזרזר[1] נדונה בקשה למתן צו לפיו מצלמת אבטחה, שהוצבה בחדר המדרגות על-ידי הנתבעים לשם שמירה על ביטחונם בפני פגיעה על-ידי דיירים אחרים, על-פי טענתם, תוסר ממקומה, מכיוון שמדובר בשימוש שאינו סביר ברכוש המשותף, וכן משום פגיעה בפרטיותם של התובעים, בשל צילום של חלקים מדירתם באמצעותה.

 

המפקח קיבל את התביעה במגבלות מסויימות, ….. רק לאחר קבלת הסכמת הדיירים באמצעות האסיפה הכללית, ושאין בשימוש המדובר משום שלילת זכויותיהם שלהם.

 

המפקח ציין כי שאלת השימוש הסביר הינה אינדיבידואלית והתשובה לכך משתנה ממקרה למקרה. במקרה דנן, נדונה שאלת שימוש סביר בהצבת מצלמת אבטחה ברכוש המשותף והמפקח קבע כי נראה שאין המדובר בשימוש רגיל וסביר, בהצבת מצלמה בצורה הנזכרת, ללא אישור שאר הדיירים, ותוך פגיעה בפרטיותם של התובעים.

 

  1. בתיק זאת ועוד, בפס"ד מפקחת אסתר שחל נתניה 7/151/15 משה נגר נ' יעקובוב, נקבע כי בעל דירה בבית משותף אינו רשאי להתקין מצלמות ברכוש המשותף, שהרי, הדבר פוגע בזכותם הקניינית של דיירים אחרים וסותר את הוראות חוק הגנת הפרטיות.

 

התובעים הגישו תביעה למתן צו עשה אשר יורה לנתבעים להסיר את המצלמות שהותקנו על ידם ברכוש המשות. המפקחת על רישום מקרקעין קיבלה את התביעה ופסקה כלהלן:"בנסיבות עולה, כי התקנת המצלמות במיקום ובאופן בו הותקנו מאפשרת לנתבעים להתחקות בכל עת ובזמן אמת אחר תנועותיהם של התובעים, ילדיהם ואורחיהם ברחבת החצר בשימושם הייחודי של התובעים. כמו כן, ובהינתן כי המצלמות מצלמות בזמן אמת את שביל הכניסה לדירתם של התובעים, הרי שיכולים הנתבעים להתחקות בכל רגע גם אחר הבאים לדירתם של התובעים."

 

סעיף 21 לפסק הדין:

 

"ברי כי בעל דירה בבית משותף זכאי להתהלך בתחומי הבית המשותף בין בדירתו ובין ברכוש המשותף מבלי שתיפגע זכותו לפרטיות, ומבלי שירגיש ששלוות חייו או חירותו מאוימים ע"י בעל דירה אחר בבית המתחקה, כפי שמצאתי במקרה דנן , אחר תנועותיו ומעשיו בכל רגע נתון. זכות הקניין כוללת את הזכות הבסיסית להתהלך בתחומי הבית המשותף ללא חשש למעקב ופגיעה בפרטיות, וזאת יש לאפשר לתובעים."

 

סעיף 22 לפסק הדין:

 

"בנסיבות אלה, איני מוצאת כי התקנת המצלמות עולה בקנה אחד עם הגדרת השימוש המותר ברחבי הבית המשותף, כמפורט בפרק "המסגרת הנורמטיבית" לעיל בין אם הותקנו ברכוש המשותף, כטענת התובעים ובין אם הותקנו בשטח  שהוצמד לדירת הנתבעים כטענת הנתבעים. כך או אחרת, אני מוצאת כי יש בהתקנת המצלמות משום פגיעה קשה בפרטיותם של התובעים."

 

 

  1. לעניין זה גם פסיקת כבוד השופט אפרים צ'יזיק, ת"א 41533-05-16 (ש' חיפה):

 

"התביעה להסרת המצלמות :

כאמור מעלה, התובע עתר הן בכתב התביעה וכן גם בסיכומיו למתן צו עשה המורה לנתבעים להסיר את ארבע מלמות האבטחה אותן התקין הנתבע 1 בשטח הבניין. הנתבעים לא התייחסו כלל לעניין מצלמות האבטחה למעט התייחסות לקונית ביותר בסיכומיהם בהם ציינו כי הם מעולם לא נתבקשו להסיר את המצלמות וכי התקנת המצלמות נועדה למנוע נזקים אפשריים לבניין ולדייריו ובד בבד אך גם לסייע בידם להילחם כנגד בעיית חזירי הבר אשר נוהגים להטריד את דיירי הבניין.

בפסיקת המפקחים על בתים משותפים, אשר הרבתה לעסוק בסוגיית התקנת מצלמות אבטחה בבתים משותפים, נקבע כי התקנת מצלמות מעקב ברחבי הרכוש המשותף הצופות אל עבר הרכוש המשותף אינה מהווה פעולה של שימוש סביר ומותר ברכוש המשותף נוכח הפגיעה בפרטיותם של יתר השכנים ובאי ביתם באופן אשר מאפשר להתחקות ולעקוב אחר תנועותיהם באופן אשר מאפשר פגיעה בפרטיותם בכל רגע נתון.

משכך, בעל דירה אינו יכול לעשות ברכוש המשותף ככל העולה על רוחו וזאת מבלי לקבל את הסכמת שכניו לבניין במסגרת האסיפה הכללית של דיירי הבניין. עם זאת, נקבע כי ניתן להתיר את התקנת המצלמות ככל שניתן להעתיקן אל עבר מקום הנמצא בתוך שטח הבניין באופן אשר מחד מבטיח את שמירת פרטיותם של הדיירים הנפגעים ( בעלי הדין התובעים) או מאידך באופן אשר מאפשר את הקטנת טווח הצילום מתוך מטרה לשמור על פרטיות יתר הדיירים בלא כל צורך להעתיק מקום המצלמה (כהן, שם, עמ' 60 – 61).

אשר על כן, שוכנעתי מביקורי במקום וכן גם מעיון בטענות התובעים כי הכניסה אל הבניין מתאפשרת באמצעות דלת "אינטרקום" ומשכך לא ברורה הטענה בסיכומי הנתבעים כי המצלמות מסייעות בידי דיירי הבניין "להילחם" בחזירי הבר.

מעבר לכך שהמצלמות הוצבו בשטח הבניין מבלי לקבל את הסכמת התובע לכך ומבלי שהתקיימה אסיפת דיירים שוכנעתי כי יש בהימצאותן בשטח הבניין המשותף כדי לפגוע הן בפרטיותו של התובע וכן גם בפרטיותם של באי ביתו ואורחיו ומשכך הנני מורה לנתבעים להסיר את המצלמות בתוך 15 יום מיום קבלת פסה"ד, ולהתקינן רק לאחר.

סוף דבר :

התובענה למתן צו עשה להסרת ארבע המצלמות המתוקנות בשטח הבניין מתקבלת. הנתבעים יסירו את מצלמות האבטחה וינתקו את תשתית המצלמות בתוך 15 יום מיום קבלת פסה"ד".

 

  1. כן ראו ת.א 54576-07-13 אמוראי נגד זגורי 2013 עוה"ד שעיה רועי נגד חובב ריקר כב' השופטת דר' איריס סורוקר:

 

פסה"ד בסעיף 21 – "במקרה דנא, השאלה הנבחנת היא שאלה של סבירות השימוש ברכוש המשותף ומידתיותו. יש לשאול אם השימוש הוא סביר והוגן, מהי מידת הפגיעה שהוא גורם לתובעים, ואם יש לו חלופות. בעניין זה, יש להבחין בין שני סוגים של מצלמות אבטחה שהנתבעים התקינו בקומה 17:

בכל הקשור למצלמה שמיקומה הוא מעל לדלת דירת הנתבעים – הנתבעים רשאים לעשות שימוש זה, בהיותו שימוש מקובל וסביר. מדובר בדלת הדירה שלהם. אין מניעה שהנתבעים יתקינו מצלמת אבטחה המופנית לכיוון דלת הדירה, ואשר תצלם את מי שעובר בפתח דירתם. שימוש זה איננו בבחינת חריג, ואין לומר כי הוא שימוש פוגעני יתר על המידה. כאמור, הנתבע העיד כי עם כניסתם לבניין, הנתבעים התייעצו עם שכנים הגרים בבניינים סמוכים בעניין המיגון (פ' ע' 24 ש' 32 עד ע' 25 ש' 2). גם מר עזרא תיאר מקרה של גניבה בבית סמוך (ס' 7 לתצהירו; וכן עדותו בפ' ע' 21 ש' 30-31). מצלמה זו תורמת לביטחון הנתבעים, מבלי שיש בה פגיעה יתרה בתובעים.

שונה הוא הדין בכל הקשור לשתי המצלמות האחרות הממוקמות בקומה 17 מעל לדלתות האש (לפני גרמי המדרגות המובילים אל הגג). יש לקבל את טענת התובעים בהקשר זה, כי ריבוי המצלמות בקומה, שלוש במספר, יוצר הצלבת צילומים מכיוונים שונים וללא הרף, ויש בכך כדי לפגוע בפרטיותם. אמנם, אין מדובר ב"רשות היחיד", במובן זה שאין מדובר בצילום פנימי של דירת התובעים. עם זאת, מדובר בקומה של בית המגורים, והתובעים משתמשים בה כל העת על מנת להיכנס ולצאת מביתם, הם ואורחיהם. זאת ועוד: הנתבעים לא הציגו טעם טוב להתקנת שלוש מצלמות בקומה 17, שעה שניתן למגן את הפתחים לגג (בקומה 17 וחצי),באמצעות שתי מצלמות; והרי כבר עתה מותקנות שם שתי מצלמות. ככל הנראה, המצלמות משמשת כ"דמי" בלבד, ואולם ניתן להשמישן.

יש, אם כן, להבחין בין המצלמות השונות. בכל הקשור למצלמה שמעל דלת דירת הנתבעים, מדובר בשימוש מידתי וסביר ברכוש המשותף, אשר אין בו כדי לפגוע בתובעים יתר על המידה.

לעומת זאת, בכל הקשור לשתי מצלמות האבטחה הנוספות – אלה חורגות מהסביר. בלא הסכמה מפורשת של התובעים, אין מקום למהלך חד-צדדי. השימוש ברכוש המשותף בנקודה זו הוא פוגעני, משום שיש בו כדי להרחיב את זירת הצילום של התובעים, בה בעת שניתן להשיג את ההגנה הנדרשת באמצעות שתי מצלמות חלופיות בקומה שמעל"

 

 

  1. גם מהפן של פגיעה בפרטיות, הוכרו מצלמות אבטחה שהותקנו על ידי בעל דירה בבית משותף כאלו העולות כדי פגיעה בפרטיות ברשות היחיד: כב' השופטת דר' איריס סורוקר בתיק חונה ואח' נ' אקריאף ואחרים, מס' תיק 4025-01-12 בית משפט השלום ראשל"צ מתוך פסק הדין:

"במישור המשפטי- חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 מגדיר "פגיעה בפרטיות", באופן הכולל: "בילוש או התחקות אחרי אדם העלולים להטרידו או הטרדה אחרת" … יחד עם זאת, הנתבע צילם את חצר ביתם הפרטית של התובעים וכן את כלבם, ואף צילם את נבון חונה ובתו יחד עם הכלב ברחוב. יש לראות במעשי הצילום הנ"ל משום "בילוש או התחקות" ולמצער "הטרדה אחרת", בניגוד לחוק הגנת הפרטיות." (ההדגשות הוספו).

מצלמות ברכוש המשותף וחוק הגנת הפרטיות:

  1. וכך קובע חוק הגנת הפרטיות תשמ"א 1981 : סעיפים:

"1.  לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו."

"2.פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה : (1  (בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת ;

  1. חוק כבוד האדם וחירותו התשנ"ב 1992, סעיף 7(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. (ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם ללא הסכמתו.
  2. על פי סעיפים 1 ו 2(1) לחוק הגנת הפרטיות: "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו או הטרדה אחרת" – מהווה פגיעה בפרטיות.
  3. על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 סעיף 2.
  • הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.
  • בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה:
  • בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת;
  1. בפיסקא 15 לפסק הדין ת"פ (ת"א) 6180/03, מדינת ישראל נגד ניל, נקבע כי ההגדרה למונח "הטרדה" היא כללית ורחבה, שנועדה למנוע רשימה סגורה ומוגבלת.
  2. חוק הגנת הפרטיות מטיל חבות נזיקית (סע' 4) וחבות פלילית (סע' 5) על המפר הוראות חוק הגנת הפרטיות.

האם שטח הרכוש המשותף הוא רשות הרבים או רשות היחיד?

  1. בה"ט (שלום בית שמש) 13303-06 קלמנוביץ נגד סימון ואחרים כב' השופטת חגית מאק  קלמנוביץ:

"מאידך גיסא, הצבת מצלמות בחדר המדרגות גורמת לפגיעה קשה ומשמעותית בדיירי הבניין. רכוש משותף אינו שטח ציבורי, ואדם עשוי לנהוג בו בחופשיות יתרה מזו שהוא נוהג ברשות הרבים, במיוחד כאשר אינו מבחין באנשים נוספים. אין הכוונה להתנהגות שיש עמה פגיעה באחר, אלא לעניינים אישיים, כגון סידור הבגדים והטבת המראה, וכיוצ"ב. צילום ומעקב אחר אותו אדם מהווה פגיעה בפרטיותו.

הדברים תקפים שבעתיים כאשר המצלמה מכוונת ישירות לפתח ביתה של המבקשת, כך שבזמן שהדלת נפתחת היא קולטת את רשות היחיד של המבקשת, ולא רק את השטח המשותף. כפי שציינתי לעיל, הצילום אינו מאוחסן לשעת הצורך בלבד, אלא נצפה באופן קבוע על ידי המשיבים ומשפחתם, במטבח ביתם.

אני סבורה כי בנסיבות שתוארו התקנת המצלמות והשימוש בהן גורמים להטרדת המבקשת, פוגעים בשלוות חייה ובפרטיותה ויש בהם משום הטרדה מאיימת בלתי מוצדקת".

סעיף 23 לפסק הדין:

"למסקנה דומה נגיע גם מניתוח הוראות הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 האוסר על פגיעה בפרטיות. פגיעה בפרטיות על פי חוק זה היא, בין היתר, "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".

מבחן המידתיות:

  1. מאחר וידוע לכל כי במבני משרדים, תעשייה ובתי מגורים ישנן מצלמות אבטחה, הרי שבכל זאת קיימת אפשרות להתקינן, אולם לצורך כך יש לעמוד במספר מבחנים.
  2. קיים צורך למצוא איזון בין זכותם של הדיירים לשמור על קניינם על ידי הצבת מצלמות אבטחה ברכוש המשותף לבין הזכות לבל תיפגע פרטיותם עקב כך. (תיק (י-ם) 41/10 אנדרי הרשקוביץ נ' יורי מרגוליס.
  1. על פי הנחיות רשם מאגר מידע 4/2012, שימוש במצלמות אבטחה ומעקב ובמאגרי תמונות הנקלטות בהן, שפורסם ע"י משרד המשפטים רמו"ט, סעיף 3.1.1.2.1. בנושא התכלית אותה מבקשים להשיג באמצעות מצלמות המעקב:"… על תכלית הפגיעה בזכות לפרטיות להיות "ראויה".
  1. בהנחיות הנ"ל מפורטים 3 מבחני משנה למידתיות המקובלת בדין:

3.1.1.2.2  .מידתיות השימוש במצלמות מעקב לשם השגת המטרה הרצויה, בשים לב לשלושת מבחני המשנה שהוכרו בפסיקה כקונקרטיזציה של עקרון המידתיות:

3.1.1.2.2.1 האם מצלמות המעקב הן בכלל האמצעי המתאים והיעיל להשגת המטרה הרצויה;

3.1.1.2.2 האם ניתן להשיג את המטרה הרצויה באמצעי שהוא פחות פוגעני בפרטיות (ראו פירוט להלן לגבי "תכנון לפרטיות");

3.1.1.2.3 .התקנת מצלמות מעקב תהיה מידתית רק אם התועלת שתצמח ממנה גוברת על פגיעה בפרטיות שתיגרם בעטיה.

 

לעניין יישום מבחן משנה זה,  יצוין כי בשל טיבן והיקף השפעתן על הציבור, מצלמות המעקב יגרמו בדרך כלל לפגיעה משמעותית בפרטיות, ועל כן מה שנותר לבדוק הוא בעיקר את התועלת שתופק מהתקנתן. ככל שהתועלת תהיה פחותה יותר כך יימצא שהתקנת מצלמות המעקב אינה מידתית".

  1. הוראות ניהול מאגר מידע על ידי יחיד, מפורטות בסעיפים: 1 ו 21 (4) לחוק:

"מאגר המנוהל בידי יחיד"- מאגר מידע שמנהל יחיד או תאגיד בבעלות יחיד, ואשר רק היחיד ולכל היותר שני בעלי הרשאה נוספים רשאים לעשות בו שימוש ובאפשרותם לעשות בו שימוש…"

21(4) "על מאגר המנוהל בידי יחיד- יחולו תקנות 2,1, 6(א),9(א),11(א), 12 עד 14 ו 20."

צפייה בחומר המצולם

  1. לפי הגדרות סעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, מאגר מידע הוא "אוסף נתוני מידע…".

הגדרת "מידע" לפי סעיף זה הוא: "נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועי, דעותיו אמונתו".

 

אוסף תצלומי תמונות הוא "מידע" לעניין זה. התמונות נוגעות ל"צנעת אישותו של אדם" או ל"נתונים על אישיותו של אדם".

  1. השימוש במצלמות כאמור בתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) סעיף 14 א-ג מחייבות הפעלת הצפנה על התכנים המועברים דרך הרשת.
  1. בהיעדר נוהל ומנגנון פיקוח לניהול המאגר, כל אחד למעשה חשוף הן להפצה והן לתפוצה.
  1. הגישה לחומר המצולם תהייה רק למורשה מוסכם, אשר יידרש לעיין בחומרים תוך הקפדה על רישום מסודר של כל פעולה ופעולה, כנדרש בחוק אבטחת המידע סעיף 21 (4) 11(א).
  1. ובהתאמה בחוק הגנת הפרטיות: סע' 17 (א): "מחזיק במאגרי מידע של בעלים שונים יבטיח כי אפשרות הגישה לכל מאגר תהיה נתונה רק למי שהורשו לכך במפורש בהסכם בכתב בינו לבין בעליו של אותו מאגר."

 

  1. בנוסף, יש לרשום נוהל ברור לצפייה בתמונות, כך שהמצלמות לא ישמשו למעקב אחר דיירים, והשימוש בתמונות ייעשה רק במקרים מוצדקים של גרימת נזק לרכוש.
  1. החוק נותן דעתו, ומתווה דרכים מוקפדות ומושכלות בעניין ניהול מאגר המידע. החוק אף מטיל אחריות על מנהל המידע. סע' 17 לחוק קובע: "בעל מאגר מידע, מחזיק במאגר מידע או מנהל מאגר מידע, כל אחד מהם אחראי לאבטחת המידע שבמאגר המידע".

 

  1. הנטל להוכיח שלא הייתה פגיעה בפרטיות רובץ על הנתבע.

 

הגנות

  1. עפ"י החוק להגנת הפרטיות התשמ"א סעיף 18 (2) ג 1981, תכלית התקנת המצלמות הינה הגנה על אינטרס אישי כשר של המתקין.

 

מענה לשאלות:

 

  1. מהו השימוש המותר במערכת המצלמות המותקנות ברכוש המשותף?

 

לעניין המיקום: התקנת מצלמות תהיה בחללים משותפים כמו הלובי, הכניסה לחצר והכניסה לחניון, שיכולים לחסות תחת ההגנה של "תכלית ראויה".

 

לעניין השימושים המותרים במצלמות:

 

  • מניעת גניבות, שמירה על הרכוש המשותף, איתור מסיגי גבול
  • ב. איתור דיירים/גורמים הגורמים נזק לרכוש המשותף ו/או הפרטי – פגיעה פיזית, השחתה, גניבה, פריצה לרכב וכיו"ב
  • ג. איתור דיירים/גורמים שאינם שומרים על ניקיון הרכוש המשותף
  • ד. איתור דיירים/גורמים שאינם מחנים בחניות המסומנות או מחנים בחניה שאינה שלהם
  • פיקוח על עבודות הניקיון שהמבוצעות על ידי עובדי חברת הניהול (בתיאום עם חברת הניהול)

 

אין לעשות שימוש כדי להתחקות אחר בעל דירה זה או אחר או לבלוש אחריו.

אין להתקין את המצלמות בתוך מעליות, במקומות מבודדים לעבר כניסות לדירות או מסדרונות שבהן יש דירות מגורים.

הווה אומר, שהתקנת מצלמות בבית משותף הינה חוקית כל עוד היא נועדה לספק הגנה לדייריו ורכושם, ועומדת בתנאים ובדרישות החוק.

  1. באילו תנאים ונסיבות ניתן להעביר צילומים/ סרטונים מתוך המערכת? ולמי?

לא ניתן להעביר את הצילומים אלא לצפות בהם על ידי מנהלי מאגר המידע, או במקרה של דרישה מאת רשויות החוק לרבות משטרת ישראל.

מהבחינה הפרקטית ניתן לקבוע שהמוסמכים לראות את הצילומים יבחנו את המקרה, ואם ניתן בוודאות לזהות את האירוע המזיק, אז אפשר להציג בפני הנפגע.

  1. מהן התנאים וההגבלות הקבועות בדין בנושא תפעול ושימוש במצלמות ברכוש המשותף?

התנאים וההגבלות צויינו לעיל והם בתמצית: ניהול מאגר מידע בידי 3 אנשים לכל היותר, שהן מוצפנות ואין גישה לכל אדם.

הגישה לחומר המצולם תהייה רק למורשה מוסכם, אשר יידרש לעיין בחומרים תוך הקפדה על רישום מסודר של כל פעולה ופעולה, כנדרש בחוק אבטחת המידע סעיף 21 (4) 11(א).

ובהתאמה בחוק הגנת הפרטיות: סע' 17 (א): "מחזיק במאגרי מידע של בעלים שונים יבטיח כי אפשרות הגישה לכל מאגר תהיה נתונה רק למי שהורשו לכך במפורש בהסכם בכתב בינו לבין בעליו של אותו מאגר."

יש לדאוג למיקום המצלמות שאינו צופה לעבר כניסה לדירה או במעברים ויש לדאוג לשילוט במקום גלוי המתריע על מצלמות: כדי להקטין את הפגיעה בפרטיות של דיירי הבניין ושל אורחיהם, יש למקם את המצלמות במיקום גלוי ולתלות שלטים עליהם כתוב במפורש באופן קריא וברור עם סימון של מצלמה והגורם המתקין, (לטעמי מספיק שלט בכניסה לחנייה ובכניסות לבניין), כי במקום מותקנות מצלמות אבטחה. אסור להתקין מצלמות נסתרות וכן אסור להתקין מיקרופון או כל אמצעי שמע אחר, שכן הדבר עלול להיחשב להפרה של חוק האזנת סתר, הנחשבת לעבירה פלילית.

יש להקפיד שהתיעוד שנשמר במצלמה לא יועבר לאף-אחד מהדיירים, אלא יישמר במחשב מאובטח ולא נגיש. הגישה לחומר תהיה רק למורשה אשר יידרש לעיין בחומרים תוך הקפדה על רישום מסודר של כל פעולה ופעולה.

במקרה של שליפת נתונים והשימוש בהם צריך לערוך תרשומת מסודרת: המטרה אשר לשמה מבוקש המידע, למי יימסר המידע ומטרות המסירה, תאריך ושעת הקטע מהסרט.

לשם שמירה על פרטיות, יש לכתוב נוהל ברור לצפייה בתמונות על-ידי המורשה המוסכם  (המורשה המוסכם אינו חייב להיות ועד הבית). כך, המצלמות לא ישמשו למעקב אחר דיירים והשימוש בתמונות ייעשה רק למקרים מוצדקים של גרימת נזק לרכוש.

 

  1. האם ניתן להוסיף מצלמות במעליות? מהן המגבלות והכללים להתנהלות בנושא? מה נדרש כדי לאשר זאת? נבקש פירוט של ההליך הפורמלי שיש לבצע.

 

לעניין מצלמות במעלית: בנוגע למעלית, הרי שזהו מקום שבו התקנת מצלמה עלולה לפגוע בצנעת הפרט, שכן היא נחשבת למקום אינטימי שיש בו תחושה של פרטיות. במקרה של הסכמת כל דיירי הבניין ניתן יהיה להתקין מצלמה בתוך המעלית, תוך הצבת שלטים ברורים המציינים זאת.

 

לגבי מצלמות במעברים / מסדרונות הקומות או מצלמות המשקיפות אל עבר כניסה לדירה מסוימת, שמאפשרות לדעת מי נכנס לדירה ומתי, נחשבות לפוגעות בפרטיות. ככלל, המצלמות בבית המשותף אמורות להיות מכוונות לאזורים אשר אינם מהווים את רשות היחיד, אלא את רשות הרבים. אמנם חדר המדרגות הוא רכוש משותף, אך אסור לעשות בו שימוש שיפגע באחד מבעלי הדירות.

 

 

האם ניתן להוסיף מצלמות נוספות מעבר לאלו אשר נמסרו על ידי הקבלן:

 

בבית משותף אשר אין ולא היו בו בעבר מצלמות, מדובר בתוספת לקיים הדורשת לכאורה את הסכמת כל הדיירים, גם בהתאמה לסעיף 58 לחוק המקרקעין הקובע כי כל תוספת של מתקן שלא היה בעבר דורשת הסכמת כל בעלי הדירות.

עבור תוספת של מצלמות, די ברוב רגיל באספת דיירים, ואין צורך בהסכמת כולם. זאת, בייחוד אם מדובר בתוספת שאינה כרוכה בעלות גבוהה.

 

על הנציגות לקבל 3 הצעות מחיר, כשאין היא חייבת  לבחור בהצעה הזולה ביותר. על הנציגות לפעול בשקיפות ולחשוף את כל הנתונים והשיקולים לבחירה. אם למשל, עדיף חברה בעלת ניסיון ואשר נותנת אחריות רחבה יותר או מוצר טוב יותר, הנציגות רשאית לבחור בה. בכל מקרה, כדאי לדאוג מראש בכתב בהזמנת העבודה למפרט הטכני, לכמות המצלמות ולהפריד את מחיר ההתקנה מעלות הרכיבים שרוכשים.יש לוודא שהמחיר אכן כולל מע"מ, מה משך האחריות ומי אחראי לתת את האחריות (המתקין או הספק).

 

 

 

  1. לגבי דיירים שמלכלכים את הבניין, זורקים זבל מחוץ לפחים וכיו"ב. רוב משתתפי אסיפת הדיירים מעוניינים כאמור שיעשה שימוש במצלמות על מנת לאתר את הדיירים המלכלכים האם וכיצד ניתן לאשר שימוש שכזה במצלמות (לרבות במצלמות המעלית)?

 

מה המגבלות לשימוש זה? האם ניתן להעיר להם – כל אחד משלושת מנהלי מאגר המידע שמונו יכול לצפות ולהעיר לאותם אנשים.

 

האם קיימת מניעה לפנות לדיירים המלכלכים באופן פרטי? – באופן פרטי אין מניעה.

 

האם ניתן לפרסם / להפיץ צילומים של הדיירים המלכלכים כמנגנון הרתעה? – לא.

 

במידה ואחד מחברי הועד מפרסם צילום של דייר מלכלך כאמור- האם קיימת חשיפה בתביעה אזרחית? האם האחריות היא אישית או קולקטיבית לכל חברי הועד?-

 

אין אחריות קולקטיבית אלא אחריות אישית בלבד.

 

  1. בהינתן שיוקם צוות מצלמות חיצוני בהתאם להחלטת אסיפת הדיירים (ככל שתתקבל החלטה כזו) ולחברי הועד לא תהיה גישה למצלמות, האם פעולות צוות המצלמות (כדוגמת פרסום תמונות של דיירים משליכי זבל) יטילו אחריות על חברי ועד הבית?

 

לא.

 

האם נותרת לועד הנבחר אחריות שיורית בעניין למרות שלא מנהלים את המצלמות ואין להם גישה אליהם?- ראה תשובה להלן.

 

הערה: לא סביר שמי שינהל את המאגר לא יהיו חברי נציגות, זו ברירת המחדל וכך רצוי.

 

  1. לעניין זה יצויין כי החוק מטיל אחריות על מנהל המידע. סע' 17 לחוק קובע: "בעל מאגר מידע, מחזיק במאגר מידע או מנהל מאגר מידע, כל אחד מהם אחראי לאבטחת המידע שבמאגר המידע".

 

  1. השאלה אם חברי הנציגות הם בעל מאגר המידע או המחזיק במאגר המידע (להבדיל ממנהל מאגר המידע) לא נבחנה עדיין בפסיקה.

 

מאחר ועל פי החוק ניתן למנות עד 3 מורשים לניהול המאגר, שהם לא בהכרח חברי הנציגות, האם עדיין במקרה שלא חברי הנציגות מנהלים את המאגר, האם עדיין הם עלולים לשאת באחריות כלשהי.

 

  1. במקרה זה החוק מאפשר ניהול שלא על ידי חברי הוועד, ולכן חברי הוועד אינם בגדר מנהל המאגר ולכן הם לא אחראים לחריגה מהשימוש במאגר שמבוצע בניגוד לחוק, אלא רק אותו מורשה שחרג. (ולא כלל המורשים).

 

יש לנו כאן למעשה 3 גורמים: בעל המאגר, מחזיק במאגר ומנהל המאגר. בואו ננסה להבין מה כל אחד מהם אומר:

 

 

 

סעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות קובע מיהו המחזיק:

 

"מחזיק, לענין מאגר מידע" – מי שמצוי ברשותו מאגר מידע דרך קבע והוא רשאי לעשות בו שימוש;

 

סעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות קובע מיהו המנהל:

 

"מנהל מאגר" – מנהל פעיל של גוף שבבעלותו או בהחזקתו מאגר מידע או מי שמנהל כאמור הסמיכו לענין זה;

 

למיטב הבנתי הנציגות היא המחזיק או הבעלים של המאגר, ומנהל המאגר הם 3 חברי נציגות או 3 ממונים אחרים שאינם חברי הנציגות. (או גם וגם).

 

החוק מטיל אחריות על שניהם (מחזיק ומנהל) להבטחת המידע. כלומר אם הנציגות דואגת לכך שיהיה מכשיר מוצפן, בעל אבטחה נאותה, עם ביקורת על כך מידי פעם כדי לבדוק תקינות, בודקת את מיקום המכשיר ואת התאמתו לדרישות החוק, אזי חבריה פטורים.

 

כך באותה מידה ובאותם תנאים מנהל המאגר: אם מנהל המאגר דואג לכך שיהיה מכשיר מוצפן, בעל אבטחה נאותה, עם ביקורת על כך מידי פעם כדי לבדוק תקינות, בודקת את מיקום המכשיר ואת התאמתו לדרישות החוק, אזי הוא עונה על דרישות החוק.

 

 

  1. במקרה של פרסום תמונה של דייר מלכלך ע"י אחד מחברי הצוות הנבחר- האם ניתן לתבוע אזרחית את יתר הדיירים ו/או את נציגות הדיירים הנבחרת?

 

הרעיון בדיני נזיקין הוא שכל אחד אחראי למעשיו (אלא אם מדובר בחבות מעבידים וכד') כאשר כל פעולה של חריגה מסמכות – כלומר מגדרי ההרשאה והפעולה הרגילה שעל בעל התפקיד היה למלא, מחייבת רק אותו ולא את שלוחו או הקולקטיב. אם חבר ועד, חרף הוראות החוק וההחלטות בדבר נוהלי ניהול מאגר, פעל על דעת עצמו, כמובן שהתנהלותו זו שהיא חריגה מסמכות, לא תחייב חבר וועד אחר.

 

 

  • סוף חוות הדעת   –

 

 

 

בברכה,

 

 

עוז כהן, עו"ד

 

 

[1]     תיק מפקח (ב"ש) 55/10 מנשה וישראלה בלולו נ' אברהם וקלודין אזרזר, פורסם בנבו.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *